רש"י על מנחות כ״ט א:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור מנחות כ״ט א:ט״ו
15 תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיוּ קָשִׁין לוֹ לְמֹשֶׁה, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבָּעוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: מְנוֹרָה, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּשְׁרָצִים. מְנוֹרָה – דִּכְתִיב: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה״, רֹאשׁ חוֹדֶשׁ – דִּכְתִיב: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״, שְׁרָצִים – דִּכְתִיב: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ״.
פירוש רש"י על מנחות כ״ט א:ט״ו
15 ראש חדש - בשעת מולד לבנה אינה נראית כי אם מעט ואינה ניכרת כדאמרינן בראש השנה דף כ. כזה ראיתם אם כזה ראיתם:
16 שרצים - לא היה מכיר איזה טמא ואיזה טהור:
17 הלכות שחיטה - לא היה מבין מהיכן היא מוגרמת:
18 וזה אשר תעשה על המזבח - ועשייה תחילת זביחה היא וכתיב וזה אלמא הראהו באצבע: